גורם למחלות רגליים ופה אצל פרה
רוב פסטורליסטים שאין להם מספיק ידע יכולים לרוב לטעות במצב הרגיל של החיה במצב כואב. ולהפך: בגלל חוסר ידע, לא להגיב בזמן להתפתחות מחלה כזו או אחרת העלולה לגרום נזק משמעותי לכלל בעלי החיים. דווקא בגלל הפנייה המוקדמת לעזרה מיוחדת מתרחשת לעתים קרובות הזנחה של המחלות המסוכנות ביותר, אשר לא רק עלולה לפגוע בבריאות, אלא גם לגרום למוות.

מחלת הפה והפה אצל פרה
על סמך זה, חשוב ביותר לכל בעל להיות בעל מידע בסיסי אודות סוגי המחלות והזיהומים הנפוצים ביותר העלולים לפגוע בבעלי חיים. לדוגמא, חשוב מאוד שיהיה מידע לגבי הסכנה הנובעת ממחלת רגליים ופה אצל פרה, וכן שיהיה לפחות מושג כללי כיצד להתמודד עם בעיה זו.
קביעת סימני המחלה
בבסיסה, מחלת הפה והפה משתייכת לקטגוריה של מחלות פרות בעלות אופי נגיף-זיהומי, המתבטא בתהליכים פתולוגיים שיכולים להתרחש הן בגוף ביתי והן בגוף בקר הבר. עד כה יש למחלה זו מספר סימנים מזוהים ומובנים המופיעים ללא קשר למיני בעלי החיים המושפעים מהנגיף. ניתן להבחין ברשימת הסימנים הללו:
- נוכחות של פרכוסי חום;
- כאשר הריריות בפה, הפטמות, הסדקים בין הפרסות מושפעים;
- נזק לשרירי השלד בבקר צעיר.
הסכנה נעוצה בעובדה שלא פעם נרשמו מקרים של הידבקות בנגיף הפנגולין האנושי, ובמקרה זה, קטגוריית הסיכון נוצרה בעיקר על ידי ילדים.
מחלת הפה והפה של פרות נרשמת מדי שנה ברוב המוחלט של המדינות בעולם, לכן לא צריך להיות בטוח לחלוטין בבטיחות ולהתעלם מכללי הזהירות הבסיסיים. זו הסיבה שמסכמים את הנזק שקיבלה הענף כתוצאה מהתפשטות המחלה, ולהיכרותם של מומחים והציבור מוצגים נתונים מדי שנה המעידים על בעיות בירידה בשומן, בתנובת החלב מפרה מסוימת. , ירידה משמעותית במדדי האיכות של מוצרים מיוצרים. אפשר לומר שמחלת מחלת הפה והפה אצל פרות, על התפשטותה המסיבית, מביאה אי נוחות משמעותית בפעילות הכלכלית הטבעית לא רק בשטחים מסוימים, אלא גם במדינות שלמות, בהן חקלאות וגידול בעלי חיים הם לרוב תחום עדיף של הכלכלה.
מאפיינים של התקדמות המחלה
האורגניזם של הנגיף, המשתייך לקטגוריה של גורמים מחלת כף הרגל והפה אצל פרות, מכיל RNA. עד כה זוהו ונחקרו 7 אישורים ויותר מ- 70 זנים של נגיפים המעוררים מחלה זו.הטיפולוגיות והשונות המציגות חלקיקי חיידקים יכולות להיות בעלות מספר מאפיינים אימונולוגיים.
- חסינות של כל גרסה של נגיפים המעוררים מחלות בקר ביחס למינים ולזנים אחרים.
- מחלת כף הרגל ועמידות במיוחד.
- המשטחים המכוסים בשיער של עור הפרות מסוגלים לשמור על נגיפים חיים למשך 50 יום, כאשר במקרה של הזנה או שכבת האדמה, אנו יכולים לדבר על חיי מדף של כמעט שישה חודשים.
הסימנים המתוארים מצביעים בבירור על "ההתמדה" המיוחדת של הנגיף, מה שמקשה על תהליך הטיפול באופן משמעותי. כדי להבטיח את ביטחונם, אנשים הנמצאים במגע עם בעלי חיים חולים יכולים לעבד בגדים עם קיטור חם, מה שמוביל לחיסול מהיר של הפעילות המשלימה של נגיפים. בנוסף, חומר לטיפול בתמיסה הכולל סודה קאוסטית ופורמלין הוכח כיעיל ביותר.
ביטוי הסימנים הראשונים למחלות כף הרגל אצל פרות צריך להיות הסיבה לא רק לנקיטת אמצעי טיפול, אלא גם כדי להגן על בריאות הרועה.
אפשרות לזיהום
ישנן דרכים רבות בהן מועבר הנגיף, וכולן ברורות. ראשית, יש לזכור כי הגורם הסיבתי של הנגיף לעיתים קרובות חי על פני הלבוש החיצוני של אדם שהיה בקשר עם בעלי חיים חולים. בהתחשב בכך שמחלת ה- FMD מסוגלת לשרוד גם בתנאי תחבורה ארוכת טווח, האפשרות לקבל אותה בתקופה זו היא גבוהה ביותר. דרך העברה נפוצה מאוד נוספת של נגיף זה היא באמצעות הזנה מזוהמת המסופקת על ידי ספק או מוכר חסרי מצפון.
לרוב, מחלת רגליים ופה אצל פרה מופיעה כתוצאה ממגע של הפתוגן עם אזור פגום בעטין, בגפה או בריריות של חלל הפה. בתנאים כאלה המחלה מקבלת את התנאים הנוחים ביותר להתפתחות.
כאשר הנגיף עוזב את אזור ההתרבות הראשוני, התאים הנגיפיים חודרים לזרם הדם ויחד איתו מועברים בכל הגוף ומשפיעים על איברי מערכת החיסון וחוסמים את התגובה הדרושה מהגוף. בנוסף, מאפיין של הנגיף הוא ריכוזו באזור שריר הלב, כמו גם שרירי השלד, עם כניסתו הבאה של שינויים בעבודתם. על בסיס התערבות כזו, מתרחש תהליך העיוות של סיבי הרקמה של שרירי הלב, עם השפעה שלילית על הפונקציונליות שלהם, כמו גם על הביצועים.
תיאור התמונה הקלינית של המחלה
למחלת כף הרגל ומחלה יש תמונה קלינית מיוחדת. אז, תקופת הדגירה של הנגיף לעיתים רחוקות עולה על שבוע אחד, שלאחריו הסימפטומים הראשונים מתחילים להופיע. יחד עם זאת, מקרים נרשמו בעבר כאשר תקופת הדגירה עברה נתון של שלושה שבועות. יחד עם זאת, כפי שצוין קודם לכן, הסימפטומים והסימנים שיש למחלה הם תמיד זהים ובעיקר הם כדלקמן:
- עלייה בטמפרטורת הגוף לאינדיקטורים העולים על הסימן של 40 מעלות צלזיוס.
- לפרה מצב רוח מדוכא.
- ירידה בתפוקת החלב היומית המוצגת על ידי בעלי חיים.
- המראה בחלל הפה, כמו גם במשטחי הלשון, במעבר האף של בועות, שבתוכם יש נוזל - אפטה, ואילו באדים הראשונים נוזל זה שקוף, ולאחר זמן מה הוא הופך להיות מעונן. . ניאו-פלזמות אלו מתפוצצות לעיתים קרובות תוך שלושה ימים.
- הופעתם של ניאופלזמות (אחורה) בחללים הבין-ספרתיים, סדקים ופקיקים: לאחר קרע, אפטות כאלה יוצרות כיבים, יחד עם הנוזל הדולף, ומפיץ וירוס שיכול, בזמן הקצר ביותר האפשרי, להדביק לא רק את בעלי החיים הסמוכים, גם האדם שדואג לבעלי החיים.
גופה של פרה צעירה מגיב להתפתחות בצורה מעט שונה.עגלים שזה עתה נולדים סובלים לעיתים רחוקות מהיווצרות אפטות, והתמונה הקלינית דומה בדרך כלל לגסטרואנטריטיס. עבור עגלים מחלה כזו מהווה את האיום הגדול ביותר, שכן בהתבסס על נתונים סטטיסטיים אנו יכולים לדבר על שיעור ההישרדות הנמוך ביותר שלהם. ניתן לקבוע בביטחון מלא כי מידת הסכנה של מחלות פה ופה לבני אדם ובעלי חיים היא שווה.
סימנים המעידים על נוכחותם של הפרעות פתולוגיות שהתגלו לאחר נתיחת גופת החיה כוללים היווצרות מרובה של אפטה ונגעים כיביים בריריות, דלקת המורגי, דלקת שד מוגלתיות, וכן נוכחות של חבורות בצפק ובמעיים. מחלה כזו פוגעת ברוב האיברים והמערכות, ומשאירה סיכויים מינימליים לבעלי החיים להחלים, שכן במצבים של הזנחת המחלה הטיפול אינו מביא לתוצאות.
שיטות לאבחון המחלה
על מנת לקבוע נוכחות של בעיה בזמן, יש צורך לעקוב בקפידה אחר סימנים חיצוניים. במקרה זה, אישור האבחנה, כמו גם טיפול נוסף יכולים להתבצע רק על בסיס מחקר מעבדה, שנלקח מהחומר הביולוגי מן החי. מחקר המעבדה נועד לזהות ולבסס את סוג הנגיף שהניע את המחלה.
הנקודה הבאה לאחר האבחנה צריכה להיות בחירת חומר, שישמש לחיסון, על סמך הנתונים שהתקבלו. חשוב שלפני הכנסת החיסון לבעלי החיים לא ייכללו מחלות אחרות בעלות אופי דומה לפנגולין, מכיוון שחיסון כזה לא רק שלא יביא תוצאות, אלא יכול גם לגרום לפגיעה משמעותית בבריאות, מה שיגרום הטיפול עוד יותר בעייתי.
לכן, אדם שאין לו מספיק ניסיון יכול בקלות לבלבל בין מחלות הפה והפה לבין התחלואים הבאים בעלי אופי מיקרוביאלי:
- דלקת כיבית ושחיקה של רקמת האפיתל במערכת העיכול;
- סטומטיטיס שלפוחית נגיפית;
- אבעבועות שחורות וכן הלאה.
על מנת לא לכלול טעויות מסוג זה, על המומחה לבצע את ההוראות בקפדנות.
נלחם בזיהום
טיפול יעיל במחלות פרה ופה הוא חיסון. כיום, בשל המגוון הרחב של סוגי הנגיפים המעוררים מחלה זו, חברות התרופות אינן מייצרות תרופות טיפוליות רפואיות המכוונות ישירות להשמדת הנגיף. זה נחשב נכון לטפל בסימפטומים, בעוד המאבק בפתוגן נתון לחסדיה של המערכת החיסונית. יחד עם זאת, חיסונים מפגינים יעילות גבוהה, עקב העמידה במערכת החיסון מגיבה מהר יותר לביטוי של פעילות ויראלית.
רוב מגדלי הבקר נותנים חיסונים רק כאשר כל סימני המחלה נראים לעין. גישה זו, אף על פי שהיא פופולרית, כוללת מספר חסרונות משמעותיים. קודם כל, יש את הבעיה בבחירת חיסון, מכיוון שכדי להיות יעיל עליו להכיל בדיוק את סוג הנגיף שנמצא בגוף החיה. בנוסף, חיסון פרטני אינו יכול למנוע העברת הנגיף לשאר העדר. השיטה המסוגלת להעניק את אפקט המגן הרצוי מבוססת על חיסון בו זמנית של כל סוגי הבקר החיים בחווה.
במהלך ביטויים המוניים של התסמין העיקרי למחלת הפה והפה בקרב בקר, הטיפול אינו צפוי, מכיוון שבמקרה זה ראוי להשמיד את כל בעלי החיים בכדי לעצור את התפשטות הנגיף בין היתר. מומלץ לשחוט את אותם נציגי בעלי החיים שאינם מראים סימני מחלה, מכיוון שבמצב כזה הבשר מתאים למדי למאכל, אחרת גופים מיוחדים יכולים להעביר בכוח את כל האנשים למפעלים מיוחדים שבהם מושמדים בעלי חיים.
תהליך הטיפול במחלת הפה והפה חייב להיות מאופיין ביעילות ועמידה בכל הכללים והתקנות. השורה התחתונה היא שהתקופה בה חיה חולה יכולה לקבל טיפול ולהבריא קצרה מאוד, ובמקרים מסוימים אינה עולה על יום. הכרה במחלה מאפשרת לעצור זיהום ויראלי בזמן, המהווה סכנה לכל בעלי החיים החיים בחצר, כמו גם לאנשים המספקים לו טיפול יומיומי.
סוף סוף
יצר החי אינו מרמז על הפגנה אקטיבית מצד הבקר בסימני המחלה, ולכן תשומת הלב היא הדבר העיקרי במקרה זה. אבחון בעיה, בין היתר, כרוך בסדרת הליכים שמטרתם חיטוי.
לכן, ללא כישלון, יש להשמיד זבל, כמו גם חלב המתקבל מפרה חולה, מכיוון שנגיפים עשויים לחיות על מוצרי הפסולת הללו של בעל חיים נגוע, ובכל עת מוכנים להדביק אורגניזם חדש במחלה שלרוב מסתיים במוות. בהתבסס על האמור לעיל, ניתן לומר כי שליטה יעילה במחלות הפה והפה תלויה במידה רבה בזמני הפעולות.